בעידן הפייק בינה מלאכותית היא האלוהים החדש – בין אם זה צ’אט GPT, או מידג’רני שממירה טקסט לתמונה, ג’ימני AI העונה על שאלות סבוכות, או סופה שיכולה להחליף אתכם בפגישות חשובות.
עכשיו אפשר לסנטז הכל – מדוגמנית אינסטגרם עם מאות אלפי עוקבים שכלל לא קיימת, עד סרטוני וידאו במקומות הזויים עם מצלמה וצלם דמיוניים, המשודרים על ידי מנגנון שלא רגיש ליופי, לרגש ולאסתטיקה, אבל יודע מה זה פיקסלים, רזולוציה וקומפוזיציה. הכל פייק.
אנחנו חיים בעידן של פייק. פייק ניוז, פייק בשר, פייק חלב, פייק ציפורניים, פייק שפתיים, פייק ציצים, פייק שיער, פייק משפיענים, פייק משברים, פייק מנהיגים, פייק מחאות, פייק ארגונים הומניטריים, פייק הרתעה, פייק הצלחה, פייק מדע, Fake it till you make it. כל כך קל לזייף, שכבר לא ברור איפה האני האמיתי ואיפה המזויף.
בעידן הפייק, מי ששולט במדיה ובאלגוריתם של הרשתות החברתיות – שולט בהכל. שחור יהיה לבן, לבן יהיה שחור, יום יהפוך ללילה וזכר לנקבה, או לג’נדרפלואיד בעל זהות מגדרית א-בינארית.
אם כך, איך בעידן מבלבל כזה אפשר להיאחז באיזשהו שבב של אמת – ומה היא בכלל אמת?
אפיפיורית שחורה
גוגל הכל-יכול היה פותר כל שאלה, אלא שאפילו הם הכניסו להקפאה את ג’ימני, הבינה המלאכותית מבית היוצר שלהם, כי היא תוכנתה לתת תשובות על טהרת הפוליטיקלי קורקט. כך על-פי גוגל ג’ורג’ וושינגטון היה שחור, הוויקינגים הנורדים היו כהי עור (חלקם מלוכסנים) וחיילים נאצים באס.אס. היו ממוצא אפרו-אמריקאי. אפילו האפיפיור הפך את חברבורותיו לשחורות וגם היה אשה.
בעידן התקינות הפוליטית העיקרון פשוט: אסור להגיד את האמת, כי היא עלולה לפגוע במישהו – קרקע פורייה לשגשוג תעשיית פייק ניוז כולל גזענות, פוגעניות, מיזוגניות, הומופוביות, הכחשת המדע והפצת בורות.
מודעה
האפיפיורים של גוגל: בכל צבע שתרצו, רק לא לבן
הסימביוזה בין הבינה המלאכותית לפוליטיקלי קורקט מטאפורית לתקופה שלנו. כך נשיא ארצות הברית הקודם, שבקדנציה שלו נרשמו אחוזי אבטלה הכי נמוכים, שקט אזורי, סכנה גרעינית מנוטרלת וחיזוק קשרים דיפלומטיים עם מדינות עוינות נחשב לנשיא הגרוע ביותר בתולדותיה. ג’ו ביידן לעומתו – נשיא סנילי ספק דמנטי, שהוביל את כלכלת ארצות הברית לקרשים, עם אחוזי אינפלציה גואה, גרעון לאומי של טריליוני דולרים וסיכון למלחמת עולם שלישית בשל התחממות הגזרות בישראל, באוקראינה, בסין ובאיראן – נחשב סבא חמוד וטוב לב.
דוגמה נוספת לתקינות פוליטית, שמאכילה את הבינה המלאכותית בכפית, היא אופנת הרכבים החשמליים. לפי וולוו, יצרנית הרכב השוודית, תשע שנים של שימוש ברכבים הללו יזהמו את האוויר באותה מידה כמו רכבים בעלי מנוע על דלק, בעיקר בגלל הזיהום שנפלט במהלך ייצור הסוללות.
אכן, לרכבים חשמליים יש ‘טביעת אצבע פחמנית’ נמוכה מזו של רכבים ממונעים על ידי דלק, אבל בעליהן הגאים בשמירה על איכות הסביבה והגנה על אמא-טבע, שוכחים שכדי לשנע את רכביהם נדרשות משאיות, ספינות ומטוסים שפועלים על דלק. גם הכבישים שבהם אותן מכוניות נוסעות נסללים ונבנים באמצעות כלי עבודה כבדים הממונעים על ידי דלק (מכבש, טרקטור, מערבלי בטון ומנופים) והכי חשוב, עמדות הטעינה של אותם רכבים מגבירות את ייצור החשמל של תחנות הכוח שעובדות, איך לא, על פחם.
כך בעידן הפייק התמונה המלאה לא חשובה, אלא רק נתונים שמספקים הרתעה, הפחדה והנעה לפעולה, ורצוי אחת ירוקה (ורווחית). אחרי הכל – גם הדולר ירוק.
וכך, בזמן שאנחנו נוסעים ברכבים החשמליים שלנו – בטוחים שהרכישה המאד יקרה שלנו תורמת לאיכות הסביבה, מצייצים על כך בטלפונים שהסוללות שלהן יוצרו על ידי עבדים בקאבול ומרגישים הכי נאורים בעולם – לא מבינים שהכל פשוט חלק משטיפת המוח של עידן הפייק.
כמו בכפר חלם, כל דבר מקדם אותנו בשם סיסמה חברתית כזו או אחרת, אבל בעידן הפייק מרחיק אותנו שנות אור מן המטרה שלשמה יצאנו לדרך, בדומה לדיפלומט מפונפן שטס ממקום למקום במטוסו הפרטי, כדי להטיף לאזרח הקטן לנסוע על אופניים למען איכות הסביבה.
פס ייצור של אשליה ירוקה
50 גוונים של כלום
גם הפוסט-מודרניזם, שצמח בשנות ה-90 והציב סימני שאלה לגבי מציאות מובנית ואוניברסלית, היה מרובה אמיתות. כך צמחו בין השאר סדרת הטלוויזיה סיינפלד עם פרקים על “כלום”, והקולנוע הנון-לינארי של טרנטינו. אבל כל אחד ואחת מצאו את האמת שלו ושלה, ולו אחת קטנה, אמיתון, אמתנצ’יק, כי בעצם ככה אנחנו חיים, במציאות רוויות אמיתות ופלורליזם. לא כך הדבר בעידן הפייק שבו יש רק אמת אחת.
ואז, כאשר מוסדות אקדמיים, תאגידים פרטיים וממשלתיים, ואולפנים בהוליווד מכריזים על אמנת DE&I (גיוון בהעסקת עובדים מכל הדתות, הצבעים והמינים, הגרורה החדשה של מדיניות ה-ESG – השקעות בעסקים המקפידים על זכויות אדם ואיכות הסביבה) הם לא באמת מעוניינים בגיוון, בטח לא של דעות, מחשבות ואידיאולוגיות. הם מחפשים רק סוג אחד של גיוון – גזעי, אתני ומגדרי. גם הצבע לא חשוב. בין אם זה שחור, לבן, חום, צהוב, אדמדם – העיקר שהצבע הזה חושב כמו שצריך לחשוב. כאן מתחיל ונגמר הגיוון וההכלה. אידיאולוגית אסור לך לחשוב שונה.
בעידן הפייק, חברות מקומיות בארץ שנמצאות תחת מטריה תאגידית אמריקאית, יאמצו לחיקן את אמנת DE&I בלי קשר לעובדה הפשוטה, שישראל בעצם קיומה והוויתה היא אחת המדינות הכי מגוונות בעולם. האוכלוסייה כאן הטרוגנית בלי קשר לאיזו אמנה מפונפנת, שנועדה למרק את מצפונם של מנכ”לים לבנים, מדושנים, פריווילגים ממין זכר (לפחות רובם) שחיים בכלל ביבשת אחרת, כדי לרצות את הבוס הגדול שמרגיש אשמה, כי סב-סבו היה בעלים של איזה אפרו-אמריקאי, אי-שם לפני 200 שנה.
בעידן הפייק גם החיסונים נגד קורונה, שתופעות הלוואי שלהם פורסמו ב-VAERS (ארגון המדווח על תופעות לוואי של תרופות) ועוררו ספקות שלא נראו כמותם זה 20 שנה – נחשבו בטוחים ויעילים. בעידן הפייק “יש קושי עם המחשבה שהמחלה הזאת היא לא מחלה משמעותית ולא מחלה של ילדים”, כפי שטענה ד”ר שרון אלרועי פרייס בוועדת הכנסת (2021) בדיון על הסכנה של החיסון לילדים. “זה לא נכון, הראינו נתונים, ילדים יכולים לחלות קשה”.
בעידן הפייק, חיסון שאמור להגן מפני הידבקות יהיה אפקטיבי רק אם כולם יקבלו אותו. בעידן הפייק מקדונלדס לא תיתן לך שירות אם אין לך תו ירוק, כי תעשיינית הבשר המעובד והמזון המטוגן הגדולה בתבל, מעוניינת בבריאותך וברווחתך בזמן שהיא מגישה מזון עתיר נתרן, סוכר ושומן רווי.
בעוד שנים רבות, כאשר אנתרופולוגים וסוציולוגים יחקרו את עידן הפייק (בהנחה שהם לא יהיו רובוטים בעלי בינה מלאכותית) הם יביטו על העשור האחרון ויסיקו שאם היתה אמת, קל היה להסוות אותה באמצעות קונפורמיזם. כי טבע האדם ביסודו לא שואף לאמת, אלא לתחושת קבלה ושייכות. והאמת? האמת כואבת. ובני אדם, כפי שטען פרויד, מתרחקים מכאב וחותרים לעונג. ולהיות שייך זה מענג, נעים ומלטף. כמו שמיכת פוך בליל חורף קר, כמו חיבוק ממושך מלא אוקסיטוצין.
אם יש משהו ש’משל המערה’ של אפלטון לימד אותנו וממשיך להדהד עד היום – אלפי שנים אחריו וארבעה סרטי מטריקס מאוחר מדי – זה שעדיף לשמור על עצמנו במערה כבולים בשלשלאות, בעולם של צללים על קירות, מאשר לראות את האור האמיתי והמסנוור של השמש. כי האמת בעידן של פייק שורפת, והחברים במערה לא יקבלו זאת בעין יפה. כי אמת ושייכות לא הולכות ביחד. כמו רכבים חשמליים והגנה על הסביבה; כמו לוחמי צדק שמצייצים בטלפונים שיוצרו על ידי עבדים; כמו רודפי שוויון וגיוון המעוניינים לשמוע רק את הדעה של עצמם; כמו מזללות מזון מהיר שדואגות לבריאות.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.
פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.
