החל מ־1 באפריל הקרוב מתבטלת חובת עטיית המסכות במקומות סגורים. אחרי שנשים מבוגרות נזרקו מתיאטרון הבימה כי לא עטו מסכה, אחרי מסו־ קים בחוף ומכות למי שהתמהמה עם הכריך – משרד הבריאות מודיע שכבר לא צריך. אבל במשרד הבריאת ידעו מהרגע הראשון שאין במסות שום תועלת רפואית – והתעלמו מהנזקים הקשים.
החל מסוף שנת 2019 אי אפשר היה לראות במרחב הציבורי פנים גלויות. אמנם בתחילת המשבר, עמדת משרד הבריאות היתה כי אין צורך לעטות מסכות למעט צוותים רפואיים )בהתאם לידע המקצועי המצטבר(. פרופ׳ רן בליצר, ראש קבינט המומחים הלאומי להתמודדות עם משבר הקורונה והיועץ לראש הממשלה, טען כי אין כל תועלת בעטיית מסכה למניעת הדבקה. הוא הס־ ביר שהדבר משול לעטיית ”צלחת פטרי רטובה“ שרק עלולה לגרום לאדם יותר נזק . זו גם היתה עמדת ארגון הבריאות העולמי.
אבל עד מהרה השתנה הטון ועטיית מסכה הפכה לחובה. קמפיין פרסומי ענק טען שיעילות עטיית המסכה של אדם אחד מגיעה ל־%85 במניעת הידבקות – ואם שני אנשים שעוטים מסכה נפגשים, האפקטיביות כבר מגיעה ל־%95.
אלא שבמהלך החודשים הבאים, ההנחה הבסיסית ולפיה נגיף הקורונה מתפשט על ידי רסס טיפתי, הופרכה. במקומה הגיעה ההכרה שהנגיף מתפשט ברובו בהפצה נשימתית )דרך האוויר( ומכאן המסקנה המתבקשת היתה שלמ־ סכות אין בעצם יכולת לבלום את הנגיף. הדברים מתועדים בכמה וכמה מסמכים שיוצרו במערכת הבריאות עצמה.
מסמך של משרד הבריאות שנשלח כמענה לבקשת חופש המידע של מח״צ )מועצת החירום הציבורית למשבר הקו־ רונה( מה־21.11.22 מראה שאין הוכחה מדעית מבוססת כי המסכה הורידה תחלואה.
במסמך מצוין שהמחקרים בנושא זה הם ברמה ירודה וכי הסוגיה כולה יוצרת אי נוחות מאחר שאין בסיס מדעי חזק להצדקת המדיניות החדשה. אלא שאז חברי וועדת הצט״מ )צוות מומחים לטיפול במגפות( העלו על נס ענין חדש – האפקט החינוכי-פסיכולוגי-משמעתי של עטיית המסכה. כשהרחוב מלא בעוטי מסכות, קל יותר להאמין במגפה המונית וקטלנית. במלים אחרות – מש־ רד הבריאות לא עסק בבריאות אלא בחינוך לציות.
הספרות המחקרית שוללת כבר עשרות שנים את התועלת בעטיית מסכות כשהמטרה היא מניעת הדבקה בנגיף נשימתי. מטא-מחקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2019 בנושא תחלואה דמוית שפעת הראה שאין כל יעילות משמעותית בעטיית מסכה במ־ ניעת הדבקה. בנובמבר 2020 ,התפרסם בכתב העת הרפואי – internal of Annals medicine מחקר שבוצע בדנמרק ובו 6000 נבדקים שחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הונחתה לעטות מסכה בכל עת כולל בביתם והשנייה הונחתה שלא לעטות מסכה כלל. התוצאות הראו הבדל חסר משמעות בהדבקה של %3.0 בלבד לטובת עוטי המסכות.
מחקר מעניין אחר בוצע ופורסם על ידי אלישבע רוזנר מבית החולים לילדים Stanley Morgan שבניו יורק ב־2020.6.1 .המחקר נערך על צוות רפואי )343 משתתפים( שעטה מסכות באופן ממושך. התוצאות הראו את תו־ פעות הלוואי הבאות בקרב הנבדקים: אקנה – %53 ;כאבי ראש – %71 ;סדקים בעור – %51 ;פגיעה בריכוז – %23 .רק %5.8 מהנבדקים שיתפו כי לא חשו בשום תופעת לוואי. מטא מחקר נוסף )שסקר 66 מחקרים( הוצג ב- of Journal International and Research Environmental Health Public המחקר הזה ניסה לבדוק האם שימוש במסכה שמכסה את הפה והאף היא נטולת תופעות לוואי. נמצאה מובהקות לכמה תופעות לוואי
עיקריות: ירידה ברמת החמצן בדם, עייפות, כאבי ראש, מצוקה נשימתית ותופעות נוירולוגיות כגון היפרוונטי־ לציה, והחמרת התקפי אפילפסיה בקרב חולי אפילפסיה. בנוסף לתופעות הלוואי שתוארו, עצם סכירת הפה והאף שהם איברי ספיגת החיים שלנו, עלולה להיחוות כהתערבות בוטה באפשרות של האדם לנשום ולהתבטא, קל וחומר כשמדובר בילדים שיושבים שעות ארוכות בכיתה עמוסת הסחות דעת. בסיומן של שנתיים וחצי ממוסכות, ניתן לקבוע בבירור שהנזק שבעטיית מסכות רב על התועלת. תופעות הלוואי והנזקים הנפשיים והאחרים שנגרמו למי שעטו את המסכות הם נרחבים, וחלקם המכריע עדיין בלתי ידועים. המקורות והמסמכים עצמם שמורים במערכת.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.
פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.
