בשבת האחרונה התקיים בעיר נירנברג בגרמניה אירוע לרגל מלאת 75 שנה ליום שבו ניתן פסק הדין במשפט הרופאים, אשר במסגרתו נוסח קוד נירנברג. את האירוע יזמו וקיימו ארגוני זכויות אדם, נכחו בו אלפים ובהם נציגי ארגונים מכל רחבי אירופה.
עקרון–העל בקוד נירנברג קובע כי ניסוי רפואי ייערך אך ורק בהסכמה מדעת: “הסכמה” פירושה הבעת רצון אמיתי תוך מתן האפשרות האמיתית שלא להסכים. “מדעת” פירושה אחרי קבלת הסבר מפורט ככל האפשר לסיכונים הכרוכים בהשתתפות בניסוי.
היום אנחנו כבר יודעים שהסיכונים בתכשיר פייזר 2020 היו ידועים והוסתרו במסמכים ובהסכמים חסויים, ולכן הדיון בקוד נירנברג רלוונטי מתמיד. מאז חודש דצמבר 2020 משתתפים אזרחי ישראל ואזרחי העולם כולו בניסוי רפואי שחלק מתוצאותיו הקשות כבר ידועות: מוות לרבים, נכות לרבים ושינוי פרדיגמות במשטרים פסאודו דמוקרטיים.
הניסוי הגדול של פייזר בוצע באזרחי העולם מאז דצמבר 2020, בהשתתפות של ממשלות וממסדי בריאות ללא הסכמה ותוך הפעלת לחץ, בהיעדר רכיב הידיעה ובתמיכה מוחלטת של בתי משפט ברחבי העולם שזנחו את תפקידם ולא מנעו את הדבר. הניסוי בוצע באזרחי העולם בתמיכה מוחלטת של תקשורת חד צדדית ומוטה, של בתי משפט עיוורים לצדק ולקוד נירנברג, ושל ראשי מדינות שזנחו את דרכו האנושית של הקוד.
שיתוף הפעולה בין פייזר לממשלת ישראל גרם להפרת רכיב הדעת, להסתרה מכוונת של הנפגעים הרבים של התכשיר, בהם ילדים רבים וצעירים רבים
העובדה ששורשיו של קוד נירנברג טמונים בתקנות משנות ה–30 בגרמניה הטרום נאצית אינה מן המפורסמות. החל מאמצע שנות ה–20 של המאה ה–20 הקהילה הרפואית והציבור האשימו רופאים גרמנים (שהיו לרוב חסידי ההיגיינה הגזעית) בביצוע ניסויים רפואיים בבני אדם ללא ידיעה וללא הסכמה. הם עשו זאת במטרה לבסס ולעגן את תורת הגזע, ליצור גזע ארי נעלה ולהשמיד את כל אלה שלא התאימו לקריטריונים שלהם.
מודעה
רופאים שדגלו ב”אידיאולוגיה המדעית” המבוססת על תורת הגזע הקימו ב–1929 אגודת רופאים שמטרתה “לטהר את הקהילה הרפואית הגרמנית מבולשביזם יהודי”. אגודת הרופאים תמכה וביצעה ניסויים רפואיים בבני אדם ללא מתן הסבר וללא קבלת הסכמה מפורשת לתוצאות המסתברות של הניסוי הרפואי. אלפונס שטאודר, חבר משרד הבריאות של הרייך, טען כי “לניסויים המפוקפקים אין תועלת טיפולית”, ופרדריך פון מילר, נשיא האקדמיה הגרמנית בתחילת שנות ה – 30, תמך בביקורת וקבע שאין לבצע ניסויים קליניים לא אתיים בבני אדם.
בתגובה, ממשלת הרייך פרסמה בויימאר “קווים מנחים לתרפיות חדשות ולניסויים בבני אדם”. הקווים המנחים התבססו על עקרונות המחייבים מתן טיפול רפואי בלתי–מזיק, עם דגש על הסכמה מדעת. בנוסף, הושם דגש על ההבדל בין ניסויים שמטרתם טיפולית לבין ניסויים שמטרתם אחרת (לדוגמה, מחקר בסיסי). למטרות טיפוליות, הותר לערוך ניסוי גם ללא הסכמה מדעת רק במצבים קשים, אך למטרות שאינן טיפוליות נאסר לעשות ניסוי ללא הסכמה מדעת. העקרונות הטיפוליים הללו שגובשו כונו פרוטוקול ויימאר.
בשנת 1942 היטלר בעצמו החליט על ביטול העיקרון החשוב הזה שעוגן בפרוטוקול ויימאר. בהחלטתו הכשיר את הדרך להמשיך ולערוך ניסויים בבני אדם בהתעלם מעקרון ההסכמה מדעת עבור 38,000 רופאים נאציים חסידי תורת הגזע אשר מחקרים של חלקם הופסקו בשל פרוטוקול ויימאר. חלק לא מבוטל מאותם רופאים וחוקרים נאציים, כך טוענת ניצולת השואה ורה שרב, הוברחו לארה”ב אחרי המלחמה ובמקום לעמוד לדין, שולבו במוסדות אקדמיים.
במסגרת משפטי נירנברג שהחלו בדצמבר 1946 בעיר נירנברג בגרמניה, הועמדו לדין פושעי מלחמה ובהם רודולף הס, הרמן גרינג ואחרים וכן הוגשו כתבי אישום פליליים נגד רופאים גרמניים שהפרו את חוקי המלחמה. המשפט הספציפי הזה, שבמסגרתו נוסח קוד נירנברג כונה “משפט הרופאים” ובמסגרת פסק הדין שניתן ב–20 באוגוסט לפני 75 שנים, נוסחו עשרה כללי אתיקה אשר בדיעבד כונו “קוד נירנברג”.
קהל באירוע לציון 75 שנה למשפטי נירנברג
זהותו של מחבר הקוד לא ידועה. יש הסוברים כי הרולד סברינג, אחד משלושת השופטים האמריקאיים שניהלו את משפט הרופאים בגרמניה הוא המחבר ויש המזהים כמחברים את הרופאים ליאו אלכסנדר ואנדרו אייבי שהעידו במשפט. יש הטוענים כי הקוד עצמו נוסח עוד בשנת 1930 ע”י רופא יהודי שנספה באוושויץ בשנת 1944 בהמשך לפרוטוקול ויימאר.
עשרת הכללים של קוד נירנברג פשוטים וברורים וכולם, מהראשון ועד לאחרון, הופרו וברגל גסה על ידי משרד הבריאות הישראלי ושתי הממשלות האחרונות. להלן הכללים, ובצמוד, אופן הפרתם:
נדרשת הסכמה רצונית של המשתתף במחקר, המתקבלת מתוך הבנה של הניסוי. זריקת פייזר הוזרקה למיליוני בני אדם בלי הסבר, ללא הבעת רצון, ובכפייה של ממש באמצעות חוק הסמכויות והתו הירוק. איך יכולה להיות הבנה והסכמה לניסוי שחלקים מרכזיים ממנו מוסתרים מעיני הציבור וכשלמוזרקים הפוטנציאליים מוצג חוזה מושחר? זוהי אינה הסכמה מדעת.
על הניסוי לכוון להביא תוצאות חיוביות לטובת האנושות, שלא ניתן להשיגן באמצעים אחרים. אמצעים אחרים, ותיקים ובטוחים לא הורשו להיות משווקים כתרופה, ובפועל מדינת ישראל מנעה יבוא של אייברמקטין והידרוכסיכלורוקווין, שתי תרופות שנמצאו כיעילות למדי נגד קורונה. אמצעי התקשורת הממסדיים הגחיכו את הטענות בדבר יעילותו של “פרוטוקול זלנקו”, והממסד ביחד עם התקשורת ניתבו את הציבור לפתרון היחיד האפשרי: הזרקת תכשיר MRNA.
על הניסוי להיות מבוסס על ידע מוקדם (לדוגמה, מתוך ניסויים בבעלי חיים) המצדיק את עריכת הניסוי. פייזר דילגה על שלב בעלי החיים. לגרסתה, לא היה זמן.
על הניסוי להיות מתוכנן בצורה שתמנע סבל (פיזי ונפשי) ופגיעות מיותרים. בכל רחבי העולם ידוע על מיליוני בני אדם שנפגעו מהתכשיר. רק במערכת הדיווח האמריקנית יש יותר מ–2 מיליון דיווחים על תופעות לוואי קשות לרבות מוות. בישראל, ועדת החקירה האזרחית דיווחה על כ–800 מקרי מוות בעקבות הזרקת התכשיר.
אין לערוך ניסוי כאשר יש סיבה כלשהי להניח שהוא כולל סכנת מוות או נכות. למרות הדיווח על תופעות הלוואי הקשות, למרות שוועדת החקירה האזרחית מסרה עוד בחודש אפריל 2021 דו”ח ליועץ המשפטי לממשלה ובו תועדו אז יותר מ–600 מתים, הניסוי לא נפסק.
רמת הסיכון במחקר תהיה ביחס לרמת התועלת הצפויה מהתוצאות. הוכח כי דווקא מי שקיבלו את הזריקות – חלו. משהוכח שאין תועלת בהזרקה, היא לא הופסקה אלא להיפך, משרד הבריאות דחף ועודד מתן הזרקות חוזרות של התכשיר. גם לתינוקות.
יש לדאוג כי החומרים וסביבת ביצוע הניסוי יהיו ברמת בטיחות נאותה אשר תגן על המשתתף מפני הסיכונים הצפויים. איש לא בדק את סביבת הניסוי, איש לא בדק את תוצאותיו, איש לא בדק את ההשפעה על נשים הרות, את ההשפעות הצולבות עם תרופות אחרות, תכשירים אחרים או עם צריכת מזון או אלכוהול למשל.
צוות הניסוי יהיה בעל הכישורים הנדרשים לביצוע הניסוי. איש מבין המזריקים לא עבר כל הכשרה. תמונות של מוזרקים אשר התמוטטו מיד לאחר הזרקת התכשיר היו נפוצות והרשת היתה מלאה בהם.
המשתתף בניסוי יוכל לפרוש בכל עת, אם הוא חש שישנו דבר פיזי או נפשי המונע ממנו להמשיך בניסוי. התו הירוק וחוק הסמכויות שימשו את ממשלת ישראל ככלי כפייה. איומי פיטורים, איומי סילוק ממוסדות אקדמיים היו גורם כפייה ברור שאילץ את מרבית המתחסנים לקחת את התכשיר.
על צוות הניסוי לעצור את הניסוי כאשר הם מעריכים שהמשך הניסוי יהיה מסוכן. כאמור בעמודים הקודמים, דוח ועדת החקירה האזרחית נמסר ליועץ המשפטי לממשלה ובו תועדו מעל 600 מקרי מוות מהתכשיר. ההתעלמות מהדוח היתה מוחלטת.
בשנתיים האחרונות הופרו, אם כן, בישראל כל עשרת הכללים של קוד נירנברג והם הופרו ברגל גסה על ידי שתי הממשלות האחרונות.
שיתוף הפעולה בין פייזר לממשלת ישראל גרם להפרת רכיב הדעת, להסתרה מכוונת של הנפגעים הרבים של התכשיר, בהם ילדים רבים וצעירים רבים. תורים ארוכים של אנוסי זריקות עמדו דקות ארוכות בהמתנה לאותן שתי שניות שבהן יוזרק לגופם התכשיר הניסויי המזיק. איש מהם לא זכה לקבל הסבר, לא נדרש לחתום על טופס הסכמה כפי שנעשה במדינות רבות אחרות, לא ראה חוברת עם תוצאות הניסוי המקדים לניסוי ההמוני, איש מהם לא חתם על טופס הסכמה. טורים טורים של מנודבים בעל כורחם לניסוי שפגיעות פיזיות ונפשיות וסכנת מוות בצידו.
הניסוי טרם הסתיים, ועדיין יש כאלה שמשוכנעים בנחיצותו, בהגינותו, ביעילותו ובבטיחותו. מעצם קיומן של דעות כאלה בציבור, ניכרות העוצמה הבלתי נתפסת של ההונאה, וכוחה הבלתי נתפס של התקשורת. חובה מוסרית מוטלת היום על כל אדם לפעול כפי יכולתו על מנת לחשוף את האמת לידיעת הציבור בשלב הראשון, ולהביא לחקירה ממלכתית ומשפטית את האחראים.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.
פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.
מאמר חזק ומרתק!