מחאת הדיור המתפרצת מעמידה על סדר היום את השאלה הנצחית שזוגות רבים, לרבות הזוג ממשלה–עם תוהים לגביה – “יחסינו לאן”.
כמו בני זוג שאחד מהם אלים באופן קיצוני, שיחסיהם מבוססים על הבטחות חוזרות ונשנות להשתפר, להפסיק את האלימות היומיומית על כל רבדיה (הבטחות סרק כמובן), כך ממשלת ישראל מפירה בכל רגע נתון את החוזה הפשוט שבין המדינה לאזרחים, ואשר אלה הם תנאיו הבסיסיים: אנחנו (העם) נשלם לכם (הממשלה) משכורת לא מידתית, כזו שלא הייתם מקבלים בשום מקום עבודה רציני, אנחנו ניתן לכם יד חופשית בתוך הקופה המשותפת, ניתן לכם סמכויות מרחיקות לכת ואתם תנהלו את העסק לטובתנו. החוזה הפשוט הזה מופר באופן בוטה וחמור בכל יום ויום כי העסק לא מנוהל לטובתנו. בכלל לא. העסק מנוהל בשקרים וברמאות, במניפולציות ובעבודה בעיניים – לטובת מי שיכול ליהנות מכל הטוב הזה.
ספר שמות מספר על מה שעשו המצרים לבני ישראל: “וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה – אֶת פִּתֹם, וְאֶת רַעַמְסֵס… וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. “
בני ישראל בנו עבור המצרים שתי ערים, עבדו בחקלאות ושילמו מיסים. כמה מיסים? את זה אנחנו יודעים במדויק כי התנ”ך מספר לנו. “והיה בתבואות, ונתתם חמישית לפרעה” (בראשית מז, כד). ובהמשך: “וישם אותה יוסף לחוק… לפרעה לחומש” (בראשית מז, כו). מדובר אם כן במס בשיעור קבוע אחיד ושווה של 20% אשר הוטל על המחזור המלא, כלומר על הברוטו, “מס מחזור”.
למה? מיסים, מיסים, מיסים. כ – 70% ממחירו של ליטר דלק נובע ממיסים. ולכן
כאשר אזרח המרוויח שכר מינימום סבור שהוא לא משלם מיסים כי הוא מקבל
“פטור” בשל הכנסתו הנמוכה, הוא ממש טועה. אולי הוא לא משלם אותם על
ההכנסה אבל הוא משלם אותם על ההוצאה. והרבה מעבר למס הפרעוני
אין היום אדם בוגר בישראל שלא יסכים מיידית לשנות את החוזה שבינו לבין המדינה ולהעמיד את כלל מיסיו על – 20% מס מהברוטו. מקבלי שכר ה”פטורים” ממס הכנסה, הפטור שלהם הוא הונאה מוחלטת כי גם הם בפועל משלמים הרבה יותר מהדרישה הפרעונית, ועל כך בהמשך. מס פרעוני של 20% על הברוטו הוא חלום בלתי ניתן להשגה בישראל, אלא אם אתה תאגיד–על ענק. בתנאי הזה, אולי. אם את סתם אזרחית שנמנית עם הרוב?
תשכחי מזה. אפילו היחסים הפיאודליים הידועים לשמצה שהיו נהוגים באירופה במשך מאות שנים ראויים במידה רבה לקנאתם של אזרחי ישראל. היחסים פיאודל–וסאל היו מעוגנים בחוזה שעל פיו הווסאל מקבל מהפיאודל מגורים, חסות, מתנות ומענקים. בתמורה הוא התחייב להיות נאמן לאדונו, להגיש לו עזרה כנגד אויביו ומתנגדיו בעת הצורך ולשלם מיסים. כמה מיסים? הרבה. נהוג היה שמחצית מהכנסתו החקלאית של הווסאל עוברת לאדון, אבל, זיכרו, הוא לא משלם שכר דירה, לא צריך לרכוש מזון ומדי פעם מקבל מענק נחמד. נכון, היחסים ממש לא היו מושלמים ולעיתים האדון גם דרש שהווסאל ייצא לקרב שממנו הוא לא חזר… אוקיי, זה קורה גם היום, אז מה נשתנה?
המצג הכוזב הקיים היום ובו לכאורה קיימת דמוקרטיה הפועלת לטובת אזרחיה הוא מעשה הונאה מוחלט. במידה רבה קשה להבין למה הציבור מסכים למשוך בעול המטורף שהפיאודל המודרני, בתחפושת של דמוקרט, מטיל על צווארו. במקום לומר מראש שההכנסה תמוסה עד 50% מגובהה, מס שיעבור מיד למדינה בלי קיזוזים ובלי שטיקים, המערכת מטעה, מרמה ומשקרת באמצעות “פטורים”, פיצול מיסים לסוגים שונים, חיוב האזרח במיסים זהים לזרועות שונות של התמנון הממשלתי הפיאודלי, ולקינוח, מס על מס.
המדינה הפכה להיות אולטרה-פיאודל, נוגש פרעוני, פיאודל היסטרי ואכזרי החומס מכל הבא ליד ומייצר מדינה שבלתי אפשרי לחיות בה, כי כל דובדבן שעולה שקל, מגלם במחירו כל כך הרבה מיסים עד שהוא מסמיק מבושה. למה כל כך יקר כאן? למה אי אפשר לחיות פה בכבוד? כי החזירות הממשלתית וההונאה של האזרח היושב בבסיס הפירמידה עוברת גם את גבולותיו של פרעה. מדינת ישראל היא מהיקרות בעולם. מחיר החשמל במקום ה-13 מבין מדינות אירופה, מחיר הדלק במקום ה-15 מבין 170 מדינות, והסל הכולל את רכיבי המחייה השונים, מעוגן גבוה בקרב 20 המדינות היקרות בעולם.
למה? מיסים, מיסים, מיסים. כ –70% ממחירו של ליטר דלק נובע ממיסים. ולכן כאשר אזרח המרוויח שכר מינימום סבור שהוא לא משלם מיסים כי הוא מקבל “פטור” בשל הכנסתו הנמוכה, הוא ממש טועה. אולי הוא לא משלם אותם על ההכנסה אבל הוא משלם אותם על ההוצאה. והרבה מעבר למס הפרעוני.
ועכשיו לדיור. אוי, אוי, אוי, הדיור. מלכת המיסים הבלתי מעורערת היא הדירה. יותר מ–12 שנים ניהלתי את פורום מיסוי המקרקעין באתר lawguid. במשך שנותיי כעורכת דין עסקתי במאות עסקאות מקרקעין שבהם המדינה גבתה סכומי עתק. קחו למשל את רשימת המיסים הבאה (ההבדל בין מס, אגרה והיטל הוא אמנם הבדל משפטי, אבל את כולם צריך לשלם לזרועותיו השונות של התמנון הפיאודלי = המדינה): מס שבח, היטל השבחה, דמי הסכמה, דמי פיצול, דמי היוון. חמישה סוגים שונים של מיסים המשולמים בעת שנערכת עסקה במקרקעין. בתנאים מסוימים חלים רק חלקם, בתנאים אחרים לא. אבל הם כולם אותו דבר בדיוק: מס על הפרש השווי של הנכס. קנית ב–100, מכרת ב–200? תשלם חמישה סוגים שונים של מיסים על ההפרש כי עשית “רווח” והשותפים הפרעונים שלך רוצים את חלקם. וחלקם גדול ורב.
המעבר מקרקע בתולה לדירה מחייב ביקורים קבועים בכל הרשויות עם שקים של כסף. כל רשות גוזרת לעצמה אחוזים עצומים מתוך שוויה של הקרקע הבתולה, וכדי להביא אותה לבשלות יש להיפרד מממון רב. ואז, כאשר התמנון הפיאודלי נגס וחמס כבר את חלקו בכל פה, מגיע המע”מ. המס השובב הזה מונח על גבי כל המיסים כולם, ממש כמו קינוח מושחת בארוחה דשנה. למה שיהיה מע”מ? מדוע המדינה מתעקשת על המס האיום הזה? שאלה טובה. כי הוא מאפשר לה להכניס יד חזירית נוספת לכיסן של השכבות החלשות אשר אינן משלמות מס ישיר על ההכנסה. אם אי אפשר לשדוד אותן בדרך ההכנסה, שודדים אותן בדרך ההוצאה. כמעט כל מוצר שאזרח ישראלי רוכש, למעט מוצרים בסיסיים הפטורים ממע”מ, מכיל בתוכו את המס המעוול הזה. תיאורטית – בהעדר מע”מ, הכל היה זול יותר ב–17%.
ועכשיו, תתארו לעצמכם שממשלת ישראל תכריז מחר בבוקר שעל מנת להוזיל את מחירי הדירות היא מוותרת על המע”מ. רק על המע”מ. במקביל, היא מייצרת מנגנון המחייב את הקבלנים לבצע את הקיזוז ממחיר הדירה ולא לגלגל לכיסם את ההפרש. מתי היתה בישראל צניחה של 17% במחירי הדירות? וכן, אני יודעת שזה הרבה יותר מורכב, ברור, זה לא רק המע”מ, יש כל כך הרבה סוגים של מיסים שזה ממש קצה הקרחון. אבל כמה נעים וטוב לדמיין את זה.
ועדיין לא דיברנו בכלל על הסוגייה המרתקת – מה המדינה מחזירה לנו בתמורה לכל המיסים הללו. היכן מתקיימת ההדיות בהסכם הזה שבין מדינה לאזרחיה? החלטתי לסיים באווירה אופטימית אז ערכתי עבורכם רשימה. מה אנחנו מקבלים חזרה?
הנה: פקקי תנועה ובזבוז זמן וכסף. חינוך כושל המתאים לשנות ה–70. משטרה אלימה. פרוטוקולים חסויים. קנסות ממשלתיים ועירוניים על כל עילה שאפשר להמציא. מעשי רצח בכל מגזר. נשק בידיים לא נכונות בכמויות מטורפות. בסך הכל, שירות עלוב למדי של מדינה כושלת, מעוולת, מושחתת ומנותקת. אבל כל זה לא מפריע לנו לשבת עם משפחותינו בליל הסדר, נניח, ולשיר בלהט: “עבדים היינו, עבדים. עתה בני חורין, בני חורין.” היינו?
מודעה
