מוכנים למעקב מוחי?

בועידת דאבוס האחרונה של הפורום הכלכלי העולמי, התקיימה הרצאה בשם ״מוכנים לשקיפות מוחית?״ שעסקה בהבטחה של טכנולוגיית מוח (נוירו–טכנולוגיה) לשפר חיים ולהפיק תובנות לגבי המוח האנושי. ההרצאה דנה בשאלה – כיצד אפשר לשמור על פרטיות המידע ועל החופש האישי בעודנו מתקדמים לעבר עולם של שקיפות מוחית?

״כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים – זה רק דאטה״

בהרצאה הציגה ניטה פרהאני, עתידנית העוסקת באתיקה משפטית בעולם טכנולוגי מתחדש מבית הספר למשפטים באוניברסיטת דיוק, סרטון קצר בו מתוארת עובדת במקום עבודה, אשר חיישנים לבישים מודדים ומנטרים את נתוני המוח שלה ופעילותו. הסרט משקף מציאות דיסטופית שבה העובדת מגלה עניין בחבר לעבודה ועולות בה מחשבות רומנטיות לגביו, אותן היא מפסיקה בבהלה מחשש שהבוס יבחין בסימנים אסורים אלה, שהרי היא מפרה את מדיניות מקום העבודה שאוסרת על יחסים רומנטיים בין קולגות. בהמשך הסרט העובדת מקבלת מייל מהבוס שמברך אותה על מדדי מוח מצוינים לרבעון האחרון שמקנים לה בונוס כספי. בסצנה הבאה, הממשלה מגיעה לביקורת במשרד, ועוברת על נתוני מוח של העובדים מהשנה האחרונה, כדי למצוא קשרים בין עובד שביצע הונאה לבין שאר העובדים – על ידי ניטור פעילות מוחית דומה בינו לבין הקולגות. היות שהעובדת חפה מפשע, היא יכולה להירגע. הוידאו מסתיים במשפט – ״ברעד, העובדת מסירה את חיישני המוח״, ועולה כותרת הסיום ״הקרב על המוח שלך״.

ניטה פרהאני: “אם אתה לא אוהב את זה – תתפטר!”

מפה ממשיכה העתידנית פרהאני לשאול את הקהל אם הוא מוכן לעתיד כזה. קול ענות החלושה של הקהל, המעורבב בכן ולא, מצביעים על הבלבול לאחר הצפייה בסרטון. פרהאני מגלה שכל הטכנולוגיות שראינו בסרטון כבר קיימות היום, ושבינה מלאכותית מאפשרת פענוח גלי מוח בדרכים שמעולם לא חשבנו שקיימות.

עוד בקטגוריה

״כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים – זה רק דאטה״, אומרת פרהאני. “כל פעילות מוחית יכולה להיות מנוטרת. אין צורך להחדיר צ׳יפים מתחת לעור ובתוך הגוף, יש לנו טכנולוגיה לבישה שרבים מבני האדם מרגישים בנוח לענוד. למעשה זה יחליף עכבר או מקלדת להזנת נתונים, זו תהיה הדרך המרכזית בה ננוטר בעתיד הקרוב”. פרהאני מציגה עוד סרטון בו בכירים מ״מעבדות המציאות״ של פייסבוק (Facebook Reality Labs) מחזקים את עמדתה ואומרים שממשקים נוירולוגיים (מוחיים) לבישים הם כמו קסם, והם ישמשו כאמצעי המרכזי לניטור בני אדם ולקבלת פלט נתונים על פעילותם. עתיד מרגש, אומרת פרהאני, לעולם בכלל, ובמיוחד – למקומות עבודה, שם כדאי להתחיל במימוש טכנולוגיות ניטור מוחיות, לדוגמה בקרב נהגי משאיות, רכבות או טייסים, שגורמים להשלכות הרסניות בגלל עייפות בעבודה.

פרהאני ממשיכה ושואלת “האם באותה יעילות שבה נמדוד עייפות, נוכל למדוד רמות פרודקטיביות בעבודה?” לרוב האנשים מאוד נוח עם צורה כלשהי של מעקב על מדדיהם והם אינם מודאגים ממדידת קצב לב, לדוגמה. הבעיה היא – ופה מתגלה חוסר שביעות רצונה – שכאשר עוקבים אחר מדדי עובדים במקום העבודה נכון להיום, כולל לאן הם הולכים, האם הם לוקחים הפסקות, מותרות ושאינן מתואמות – העובדים מתנגדים, מתאגדים וחותרים לפגוע במורל במקום העבודה. הם פשוט לא אוהבים את זה, גם אם זה עושה את חייהם טובים יותר.

“אז מה הבעיה?” שואלת פרהאני, “אם אתה לא אוהב את עבודתך, תתפטר!” אבל מה אם אין לך לאן ללכת? מה אם, יהיה מעקב בכל מקום? “במהלך מגיפת הקורונה הודו 80% מהחברות שהן משתמשות בטכנולוגיה כלשהי כדי לעקוב אחר הפרודוקטיביות של עובדיהן. מעקב הוא חלק מחיי היומיום שלנו. ואולי בצדק – 9 מתוך 10 עובדים מבזבזים זמן במקום העבודה” – קובעת המומחית.

“אז מה הבעיה?” שואלת פרהאני, “אם אתה לא אוהב את עבודתך, תתפטר!” אבל מה אם אין לך לאן ללכת? מה אם, יהיה מעקב בכל מקום?

בהרצאה מוצגות אוזניות חדשניות שמנטרות פעילות מוחית למעקב אחר מוקדי תשומת לב, ומגלות על מה בדיוק נמצא הפוקוס: האם גלישה באינטרנט במדיה חברתית, כתיבת מסמכים, צפייה בסרט ועוד. פרהאני דואגת לציין שלדעתה לא צריך להשתמש בטכנולוגיות כאלה כאמצעי מעקב שיוביל לפיטורין, אלא לתת לעובדים בחירה האם לאמץ טכנולוגיות כאלה כדי להשתפר. לדוגמה, למעבדת המדיה של אוניברסיטת MIT יש מוצר חדשני – צעיף שייתן לעובד חשמול קל כאשר דעתו מוסחת כדי להחזירו לפוקוס. כמה חביב.

מודעה

כדי לאזן קצת את הדברים הקיצוניים שהשמיעה עד כה, מוסיפה בסיום ההרצאה פרהאני דוגמאות על ״מקום עבודה תגובתי״ שמטרתו לנצל רובוטים ובינה מלאכותית לטובת הורדת רמות סטרס של עובדים, ולהתאים את סביבת וקצב העבודה אליהם, במקום להעמיס עליהם. לסיכום, פרהאני מודה שמעקב מוחי הוא כלי שיכול להיות מנוצל לרעה מעצם היותו חודרני, ולקדם דיכוי בני אדם. “אבל”, היא קובעת”, יש לנו בחירה, להשתמש בכלי זה לטובה למען שיפור איכות החיים והפרודוקטיביות”. היא קוראת לחברות לממש שקיפות כדי לוודא שהמידע שנאסף מתוקשר לעובדים ומנוצל לטובתם ולא לרעתם.

ניקולס תומפסון וניטה פרהאני דנים במהלך הכנס

בשיחה של פרהאני עם מנכ”ל עיתון ״האטלנטיק״ ניקולס תומפסון היא צופה שבעתיד בהחלט אנשים ישתמשו בטכנולוגיה המוחדרת לתוך המוח כדי לנטר ולפענח מחשבות מורכבות ורגשות. עד אז, טכנולוגיה לבישה תמשיך להיות האמצעי המרכזי לניטור מוחי. היא מציינת שכיום ניתן לגרום לגילוי מידע שאדם זוכר בתת מודע או במודעות חלקית, ללא ידיעתו או הסכמתו, על ידי שימוש בטכניקות של ממשלות החוקרות פושעים. לדבריה, עלינו להשתמש בחדשנות ובקדמה הזו, להתחיל לפעול תחת ההסכמות האלה, ולהתרגל למציאות שבה מקומות עבודה מנטרים את הפעילות המוחית שלנו אבל לא משתמשים בתוצאות נגדנו, אלא בשבילנו כדי לעזור לנו להשתפר ולהבטיח את זכויותינו כבני אדם. תומפסון שמראיין את פרהאני מציין שבתור מנכ״ל הוא לא ממש סומך על מנכ״לי חברות שישתמשו בטכנולוגיות אלה באופן אחראי.

יובל נוח הררי: “מעקבים בתוך הגוף הם ההמצאה החשובה ביותר של המאה”

ההיסטוריון והסופר יובל נח הררי, בראיון ל BBC בספט׳ 2020 אמר שמעקבים בתוך הגוף ומתחת לעור הם ההמצאה החשובה ביותר של המאה ה–21. הוא טען שבני אדם הם יצורים הניתנים לפריצה (Hackable creatures), לאיסוף מידע ביומטרי ולפיענוחו על מנת להבין אותם טוב יותר מאשר הם מבינים את עצמם. “נגמר הרעיון של בני אדם עם נשמה, רצון חופשי והגנה מפני חדירה למה שמתרחש בתוך גוף ומוח האדם, כולל בחירותיו”, אמר. לדבריו, תוך 100–200 שנה לא יהיו יותר הומוספיאנס, כי אם סוג חדש של ישויות אנושיות משודרגות לדרגת אלוהות, בעזרת ממשקי מוח–מחשב, ביו–טכנולוגיה וננו–טכנולוגיה. המוצרים הפופולריים ביותר בעתיד יהיו גופות ומוחות שיהפכו את האדם לאלוהים, ו״עיצוב אינטליגנציה״ יחליף את הברירה הטבעית.