ב-10 ביוני פרסמה תמי אברהמי, עורכת אתר “אשדוד היום”, פוסט שבו התנצלה בפני אלה שהתריעו במהלך תקופת הקורונה, כי החיסונים עלולים לגרום נזקים למתחסנים. “סליחה והתנצלות מעומק לבי”, היא כתבה והוסיפה: “לכבוד חג מתן תורה, חג השבועות, אני מבקשת להתנצל בפני כל מי שהשתכנע מדבריי להתחסן נגד קורונה. החיסונים, כך אני חוקרת ולומדת, רחוקים מלהטיב עמנו ויש לא מעט אנשים שהם לדעתי גרמו להם נזקים בריאותיים בלתי הפיכים.
“מה בדיוק הזריקו לנו? מדוע פעלו מולנו בכוחנות ואילצו אותנו לקבל את החיסונים, אם רצינו או לא? אני, שהייתי שותפה למחשבה על כל אותם ‘משועממים’, ‘הזויים’, ‘חסרי אחריות’, ‘מטורפים’, שניסו בכל כוחם למנוע מאיתנו להתחסן כמו עדר, מבקשת להתנצל גם בפניהם על עצם מחשבתי. אנחנו שהתחסנו, אנחנו העדר ההזוי ואתם מסתבר צדקתם לחלוטין״.
הפוסט הפך בן לילה לוויראלי וגרר מאות שיתופים ותגובות של אנשים ברשת, שהודו לה על האומץ לפרסם התנצלות כזו בפומבי. מאז אותו פוסט החלו להתפרסם באשדוד היום כתבות ותחקירים שמאתגרים את נרטיב המיינסטרים, בעיקר בהקשר לחיסונים, אבל לא רק. “עיריית אשדוד ששכנעה אתכם להתחסן ולחסן את הילדים כעת בהפחדה חדשה? קדחת הנילוס”, היתה הכותרת של אחת הכתבות.
זה מאוד מרענן לראות אתר חדשות מקומי שהופך להיות אחד מאמצעי התקשורת החצופים ברשת. איך קרה השינוי הזה?
אברהמי: “תמיד היינו חוצפנים, בעיקר בכל מה שנוגע לביקורת על השלטון המקומי באשדוד. זה לא שפיתחנו חוצפה ברגע. תמיד היינו עיתון בועט, כזה שלא עושה הנחות. מה שקרה לאחרונה זה שנחשפתי לחומרים, ופתאום התעוררתי משינה עמוקה מאוד. ואם התעוררתי, אני רוצה להעיר איתי עוד אנשים. למזלי יש לי במה באתר שעבדתי עליו הרבה שנים, דאגתי לתפוצה שלו כמו שצריך ולרמת אמינות גבוהה – וזאת הסיבה שעכשיו אתה רואה כתבות ‘חצופות’ כמו שאתה קורא לזה”.
מה היתה הדעה שלך על נושא החיסונים בתקופת הקורונה?
מודעה
“תשמע, הייתי קצינה 12 שנה בצבא, יש לי שני תארים, אני הבן אדם הכי מערכתי שאתה יכול למצוא. לכן כשאמרו להתחסן – התחסנתי. אני לא יכולה להגיד שזה היה בלב שלם, אבל מבחינתי בעת ההיא לא היתה לי ברירה. גם לא שמעתי מספיק קולות שאמרו ‘בואנה, זה לא מה שמספרים על החיסונים’. עכשיו אני מבינה למה לא שמעתי אותם. אני ערה לכך שכשאני כותבת משהו על הנושא הזה החשיפה של האתר יורדת, כי מתחילים לחסום אותי בכל מיני דרכים. אתמול לדוגמה הווטסאפ שלי נחסם פתאום למספר שעות, בלי שום התראה מוקדמת. אז אני מבינה למה כשכתבו דברים כאלה בתקופת הקורונה זה לא הגיע אליי. פשוט מישהו דאג לחסום אותם, שאני לא אשמע אותם. ובתקשורת הסטנדרטית בוודאי שלא דיברו על זה. אבל אני מאשימה בעיקר את עצמי. באותה תקופה לא באמת חקרתי את הנושא, לא רציתי להאמין שהממסד יכול לעשות משהו שחלילה וחס עלול להזיק לנו, או לכל הפחות להאמין שהוא נבדק כהלכה”.
כותרת ‘אשדוד היום’
מה הדבר שאת הכי מתחרטת שפרסמת באותה תקופה?
“אני הכי מתחרטת שפשוט לקחתי הודעות של משרד הבריאות, כמו שהן, ופרסמתי אותם באתר רק כי הן הגיעו ממשרד הבריאות. לא השקעתי בכך מחשבה. זו שערורייה. כמו שאמרתי – אני בעצמי התחסנתי וחיסנתי את הילדים שלי, אבל באותו זמן פשוט זרמתי עם כולם. זאת הקטסטרופה. קיבלתי הודעות לתקשורת מהעירייה וממשרד הבריאות ומקופות החולים, ופשוט פרסמתי אותם כדי שיהיה עוד תוכן באתר. לא חשבתי שהמידע הזה יכול להיות מוטעה”.
אז מה קרה ששינית את דעתך בשנים האחרונות?
“הלוואי שזה היה בשנים האחרונות, יותר נכון להגיד בשבועות האחרונים. זה התחיל מזה שנחשפתי לכל מיני סרטונים של מומחים מחו”ל, שטענו כי החיסון גרם נזקים להרבה אנשים. הסתכלתי על עצמי והבנתי שגם אני לא כתמול שלשום. כך גם הסביבה שלי. לפני פחות משנה איבדתי את אבא שלי, בן אדם שהיה בריא לחלוטין עד החיסון. זאת כנראה הסיבה שהייתי בשלה למחקר הזה, כי החומרים היו מולי כל הזמן, פשוט לא הסתכלתי, סירבתי להסתכל”.
לא פעם העיסוק בחומרים האלה מתויג כנחלתם של “הזויים ומטורללים”. אין לך חשש שגם אותך יתייגו ככה?
“בדיוק. כך זה תויג, כטרלול. הבעיה שהתכנים האלה באמת מושכים לא מעט מטורללים והתגובה הראשונית היא, ‘אני לא רוצה להיות חלק מהם’. זו הסיבה שאתה לא שומע הרבה אנשים שעוסקים בתכנים האלה. הם אולי ערים לבעיית הדיסאינפורמציה אבל לא רוצים לצאת בפומבי, כדי שלא יקראו להם ‘מטורללים והזויים’. אף אחד לא רוצה את התיוג הזה. במקרה שלי אני מספיק בטוחה במה שאני אומרת בשביל לדעת שזה לא מטורלל ולא הזוי. אני ממש מכה על חטא”.
איך אנשים מגיבים לשינוי שאת והאתר עוברים?
“להפתעתי ממש בחיבוק. מי שכבר ער מקבל אותו בברכה, זה ברור. ומי שלא, קורא בתשומת לב רבה, לומד את הדברים והרבה אומרים ‘וואלה, באמת יש פה משהו’. לא היה אף לא מקרה אחד, ואני בקשר צמוד עם הציבור כל הזמן, שמישהו אמר לי: ‘מה זה, את מדברת שטויות’. ותאמין לי שעל דברים אחרים שאני כותבת כל הזמן יש ביקורת – ‘למה ככה, למה לא ככה’ – אבל בדברים האלה אנשים מקבלים ומחבקים. אגב, הרייטינג של האתר עלה פלאים, כי כנראה שאין מקום אחר לקרוא תוכן כזה, למעט אתרים בודדים. לכן אנשים רואים באתר שלנו כתובת, הם מוצאים עניין במה שאנחנו כותבים, כולל גולשים מחו”ל”.
מהמחקר שעשית בזמן האחרון, מה גילית?
“קודם כל, לא נתקלתי באף בן אדם שמצטער, שהוא לא לקח את החיסון ופגשתי המון אנשים שמתחרטים שלקחו אותו, כולל אותי. יש דברים שאני מעדיפה לא לפרט כאן, אבל אני חווה בגוף שלי משהו פשוט לא הגיוני ואני שומעת על עוד אנשים שמרגישים כך, ומבינים כמוני שהם הכניסו לגוף שלהם משהו שהזיק להם. אני שומעת את זה בכל מקום”.
איך את מסבירה שהביקורת על החיסונים לא הגיעה מתקשורת המיינסטרים?
“קשה לי למתוח ביקורת על עולם התקשורת כי אני חלק ממנו ובאמת לא הייתי מודעת לבעיה של החיסונים. אי-אפשר להגיד שאני לא בן אדם חושב, או שאני בן אדם שלא קורא או מתעניין. אני קוראת המון, אני בעלת השכלה, אבל היום אני רואה שהייתי טמבלית לחלוטין. לכן אני בטוחה שיש עוד אנשים כמוני בעולם התקשורת שהיו בטוחים שהם בסדר, ולא היתה להם שום כוונה רעה, בדיוק כמוני. הם פשוט זרמו עם הקונצנזוס. אם כבר יש לי יותר ביקורת על עולם הרפואה, כי אולי יש שם אנשים שמבינים בנושא. למרות שגם שם היו בטח אנשים תמימים, שהאמינו כי הם עשו את הדבר הנכון. פשוט יש הסתרה של מידע על החיסונים ואני לא כל כך יודעת למקם את זה”.
את חושבת שיש כאן משחק כוחות מאחורי הקלעים שמוסתר מעיני הציבור?
“יכול להיות. לכן אני עוסקת בכך כל הזמן, ואני ממש רואה איך מהרגע שהתחלתי לכתוב על הנושאים האלה התחילו לחסום אותי. היוטיוב שלי נחסם, הווטסאפ שלי נחסם. גם באינסטגרם אני רואה שמצמצמים לי חשיפה וגם בטלגרם. הורידו לי גם את כל הפרסומים של אשדוד היום באתר של העירייה, שזה זוועה. אבל למרבה ההפתעה זה לא פוגע בחשיפה. אנשים מחפשים אותנו בגוגל ונכנסים לאתר. הם מחפשים אותו ממש באופן פעיל. זה באמת מפתיע שלמרות החסימות אנשים מקשיבים ורוצים לקבל עוד מידע שהתקשורת לא חושפת”.
שאלה אחרונה, האם אשדוד לדעתך היא הפרדס חנה החדשה? האם את מרגישה שיש התעוררות לדברים האלה באשדוד?
״אני לא יודעת מה קורה בפרדס חנה אבל אני יכולה להגיד לך שהתחושה שלי היא שמאשדוד תבוא הבשורה. שהגאולה תגיע מאשדוד. אני אומרת את זה כי אני רואה שיש לחומרים האלה המון קשב, להפתעתי הרבה. ואנשים משתפים עם זה פעולה, מבינים שיש פה משהו. למשל אתמול כתבתי על הנושא של קדחת הנילוס, האם זה ההפחדה הבאה. וכל כך הרבה אנשים הזדהו ורצו לקרוא עוד מזה שאני ממש רואה איך אשדוד באמת ערה״.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.
פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.
