על אדונים ומשרתים

תאילנד- סיאם, המדינה שבזכותה למדתי מה הן אסתטיקה, שירות, פשטות, קולינריה ואהבת החיים.
דבר ראשון, כל מתקן שירותים ציבוריים שתפגשו בתאילנד, יהיה מצוחצח יותר, ככל הנראה, מכל בית שימוש שתפגשו בכל מקום אחר בעולם. באמת!

כשהייתי בדרכים, עצרתי פעם באיזו תחנת דלק להשתין וחוויתי שמה הארה… נקי ברמה של לאכול מהרצפה.
סחלבים מפוזרים שם בשירותים כאילו היו איזה עשב שוטה במגרש נטוש ליד נהריה, פכפוכי המים נשמעו כמו פכפוך של מי נחל זורם.

אפשר להעביר רק בשירותים חודשיים של התלמדות בניקיון ואסתטיקה, שהם הדבר (כמעט) הכי חשוב בעולם השירות. בתאילנד, השירות הוא מעל הכל.

בדצמבר 2000, יצאתי לחפש חומרי גלם לבישולים שלי בשוק האיכרים בקופנגאן. רכבתי על האופנוע, עליתי על מהמורה, התפוצץ לי גלגל ונתקעתי בשולי הדרך. לא חלפו חמש דקות ועצר לידי גבר יפה תואר, מקומי, צחקקן ונהדר שעזר לי לתקן את הפנצ’ר. שמו היה לאנג.

כשסיימנו, לאנג שאל אם אפשר לקחת אותי לראות את השקיעה הכי יפה בקופנגאן, כמובן שאמרתי כן והתחלנו לנסוע. בדרך הוא עצר לקנות לנו שייק קוקוס ולא הסכים לקחת כסף. המשכנו בדרכנו והגענו למנזר ששכן על הר. ואכן, היתה שם השקיעה היפה ביותר שראיתי.

הוא אמר שברגע שנבין שבכל יום אנחנו גם אדונים וגם משרתים, אז נהיה גם לאדונים שמשרתים וגם למשרתים גאים – וכך העולם שלנו יהיה הרבה יותר יפה וטוב.

חשבתי לי – ״איזה כיף שפגשתי אותו, איש שאני לא מכיר, שהגיע בשירות האלוהות ועזר לי לשנות את הסיפור ממבאס לנפלא!” השמש שקעה, ולאנג ואני התיישבנו עם הנזירים המקומיים. הם מזגו תה, הגישו עוגיות ודיברו ביניהם בשפה המקומית, ככה שלא ממש הבנתי, אבל הכל היה תוך כדי צחוק וחיוכים.
ואז הנזירים הוציאו קלפים, שעליהם היו תמונות של תרנגולים, ושיחקו בקרבות תרנגולים, בכאילו.

זה גרם לי לתחושה קלילה ונעימה יותר, ציפיתי שהם יתפללו או ישירו, אבל הם היו פשוט אנשים מתוקים וצחקקנים ומאוד אנושיים שאוהבים לעשות כיף וגם יודעים משהו על אירוח. סיימנו את היום הזה כשלאנג ליווה אותי עד חצר ביתי, ורגע לפני שנפרדנו הוא גילה לי שהוא ממשפחת המלוכה. שאלתי אותו מה גורם לאדם ממשפחת אצולה לעזור לתרמילאי ״עני״, ועוד לבלות איתו יום שלם של הרפתקאות? והוא אמר לי משפט ששינה לי את החיים.

הוא אמר שברגע שנבין שבכל יום אנחנו גם אדונים וגם משרתים, אז נהיה גם לאדונים שמשרתים וגם למשרתים גאים – וכך העולם שלנו יהיה הרבה יותר יפה וטוב.
התחברתי!

מאותו יום הפכתי למשרת הכי שירותי שאני מכיר ובו בזמן גם לאדון טוב יותר.ואולי זה עשה ממני אדם טוב יותר.

עם תחושת ההשראה ההיא, יצאתי לאכול מרק, הוא היה אדום כמו מרק עגבניות והוגש עם אורז מאודה לידו.
היה לו ריח חמוץ ומתוק, הכי מיוחד שהרחתי. טעמתי וחשכו עיניי. ליתר דיוק, בכו עיניי. הפסקתי לנשום. התחלתי להשתעל בקצב מסחרר, נתקפתי נזלת והזעתי בטירוף.

כשחזרה אליי שפיותי, הגיע הטעם הטוב ביותר שטעמתי בכל חיי. השתמשתי בהרבה אורז כדי להירגע מהחריפות המטורפת הזאת ולא יכולתי להפסיק לאכול. זה היה ללא ספק הדבר הכי טעים והכי חריף שטעמתי, כשסיימתי, היה ברור שאני חייב לדעת איך מכינים כזה דבר.

ותאמינו או לא, זה גם היה הרגע שבו החלטתי שאני אהיה טבח ואתעסק עם אוכל כל חיי. לבכות, להזיע ולאכול וחוזר חלילה – את התחושה הזאת לא אשכח.

תודה לך תאילנד היקרה על שיעורים נפלאים!