דון קישוט או דון קורליאונה?

שיבוש הוא הפרעה או תקלה, מצב שיוצא מהסדר הרגיל – שינוי של דבר-מה באופן שמשנה את מהותו. בעסקים שיבוש מתאר שינוי משמעותי בענף מסוים כתוצאה מחדשנות טכנולוגית או מודל עסקי חדש. אבל במקרים מסוימים מוביל השיבוש לעלייתם של כוחות מחודשים, כמו לדוגמה השקת האייפון של חברת אפל ב-2008, שגרמה בדיעבד להיחלשותן של ענקיות כמו נוקיה ואינטל, ועלייתן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק.

בחירתו של הנשיא דונלד טראמפ וכניסתו התזזיתית לתפקידו משבשת לחלוטין את הסדר העולמי בכל המובנים – חברתי, גיאופוליטי, כלכלי וטכנולוגי. טראמפ הודיע על תחילתו של “תור הזהב של אמריקה” והוא מטלטל את העולם. עוד טרם בחירתו פורסם מסמך שתיאר את “פרויקט 2025” על פיו, למרות הכחשותיו, נבנה מצע הבחירות שלו שכונה “אג’נדה 47” תחת הסיסמה “להפוך את אמריקה לגדולה מחדש”. תוכניות אלו הדגישו את השבת הריבונות האמריקאית – הלאומית, הכלכלית, התרבותית והצבאית – אג’נדה שמרנית הבולטת בניגודה לסדר עולמי בר-קיימא, שאליו הובילה “אג’נדה 2030” של האו”ם בשיתוף עם גופים עסקיים כמו הפורום הכלכלי-העולמי, ממשלות ותאגידים ברחבי העולם, ובהם הממשל האמריקאי הגלובליסטי והפרוגרסיבי הקודם.

כך, מיד עם כניסתו לתפקיד, פעל טראמפ במהירות חסרת תקדים וחתם על מעל 80 צווים נשיאותיים המשבשים את יסודות השלטון היוצא, ובהם נסיגה מהסכמים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי והסכם האקלים של פריז; הכרזת מצב חירום לאומי בגבול מקסיקו; האצת פיתוח משאבי אנרגיה עצמאיים וביטול זכויות טרנסג’נדרים. כמו כן כוללים הצווים הנשיאותיים הקפאת יוזמות פרוגרסיביות המקדמות DEI (“מגוון, שוויון והכלה”, קוד חברתי שהחל כאפליה מתקנת אך בעיני רבים הקצין לכדי רדיפת האדם הלבן), מינויים פוליטיים שנויים במחלוקת ובחינה מחדש של הוצאות הממשל כדי לחסוך עלויות ולשנות סדרי עדיפויות. בעוד שחלק מהפעולות הללו היו צפויות לאור כהונתו הראשונה, הרי שמכלול הדברים והמהירות שבה הם יושמו הדהימו את כל העולם.

עוד בקטגוריה

המרוץ לטריליון

03/12/2024

המהפכה שלא שודרה בטלוויזיה

06/12/2024

לא אנטי, ממסדי

27/01/2025

העיתונאי חי, העיתונות מתה

02/10/2024

לאחר בחירתו נשא טראמפ נאום מרחוק בכנס השנתי של הפורום הכלכלי-העולמי בדאבוס, שהיה השנה מצומצם בהיקפו ובחשיבותו; הפעם לא מיהרו שועי עולם להגיע במטוסיהם הפרטיים לעיירת הסקי השוויצרית, והטון היה צונן ומאופק. הנאום שלו היה מתריס והציב את הגבולות הברורים שלו לאג’נדה הקודמת, זאת שניסו לקדם האליטות במשך כ-20 שנה ומבוססות על 17 יעדים בני-קיימא של האו”ם.

הוא שטח את משנתו ל”אמריקה תחילה” בנוגע להורדת מיסים, כולל מס חברות, הפחתת רגולציה באופן שבו “על כל רגולציה חדשה יבוטלו 10 ישנות” והעביר ביקורת חריפה על מאזן הסחר השלילי בין ארה”ב לאיחוד האירופי, תוך שאיים בהטלת מכסי יבוא על מוצרים אירופיים. עוד הודיע טראמפ על עידוד יצוא מקורות אנרגיה אמריקאים באופן העומד בניגוד מוחלט לאג’נדה הירוקה המקודמת באירופה, הקפאת סיוע החוץ של ארה”ב ל-90 יום עד לבחינתו מחדש והפסקת ההגירה הלא חוקית לארה”ב. הוא גם הבטיח להשיב את חופש הביטוי ברשתות החברתיות, להילחם באנטישמיות, לערוך שינויים מהותיים במדיניות החינוך והבריאות, ולבטל את ההטבות לכלי רכב חשמליים. בכהונה הקודמת היה טראמפ היה מקור ללעג ולציניות בכנסים מסוג זה, אך הפעם נראה שהם הקשיבו הרבה יותר ברצינות.

בעוד תומכי טראמפ מברכים על נכונותו לערער על הסטטוס קוו, מבקריו מזהירים מן הסכנות בגישתו המשבשת: שחיקה בשיתוף פעולה בינלאומי תערער את המאמצים הגלובליים להתמודד עם אתגרים כמו שינויי אקלים ומגפות; מדיניות חוץ אגרסיבית תוך התעלמות מנורמות בינלאומיות עלולה להוביל לעלייה במתיחות ובסכסוכים, ולגרום לאי-יציבות גיאו-פוליטית; ופגיעה במוסדות דמוקרטיים ובשלטון החוק עשוייה לשחוק את כוחם ולהעמיק את השסע החברתי.

האיום: הטלת מכס

כלי הנשק המרכזי שבו אוחז טראמפ הוא כלכלי. הוא נחרץ לעצור את מאזן הסחר השלילי של ארה”ב מול מרבית מדינות העולם, שרבות מהן מטילות מכסים על תוצרת אמריקאית. במצב כזה ארה”ב מייבאת מוצרים רבים בעוד שהתוצר המקומי שלה אינו תחרותי בשווקים העולמיים. כמו כן מדיניות האנרגיה הירוקה אינה מאפשרת לשוק האנרגיה האמריקאי האדיר, שממשל אובמה וביידן הקפיא, לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלו.

מודעה

לשיטתו, טראמפ תומך במדיניות הטלת מכסים כבדים על יבוא, שאמנם יעלו את המחירים לצרכן האמריקאי בטווח הקצר, אולם תמריצים והורדת מיסים ייצרו מקומות עבודה רבים וימנפו את אמריקה היצרנית. הוא משתמש באיום המכסים גם כדי לבסס את מדיניות החוץ שלו ולגרום למדינות לציית, כמו לדוגמה נשיא קולומביה שהתקפל לחלוטין והסכים לקלוט מהגרים לא חוקיים שגורשו מארה”ב, וכן איומיו על קנדה ומקסיקו שהרעישו לאחרונה את העולם כולו.

זה התחיל קרוב לבית באמריקה הצפונית, בהכרזתו למזג את קנדה עם ארה”ב כאשר כינה את ראש ממשלתה, ג’סטין טרודו, “המושל טרודו” – קריצה להצטרפותה כמדינה ה-51 של אמריקה – והמשיך באיום להטיל מכסים על מוצריה שמאוחר יותר הוקפאו. טרודו בתגובה הודה שהטלת מכסים אמריקאיים על תוצרים קנדיים יקריס את הכלכלה, התפטר מתפקידו והסכים לשלוח כוחות צבא לגבול הדרומי של קנדה כדי למנוע מעבר סמים.

במקביל הציב טראמפ קו תקיף מול מקסיקו, שלדרישתו שלחה אלפי חיילים לגבול הצפוני שלה כדי למנוע זרם פליטים וכניסת סמים לתוך ארה”ב. הוא גם שינה את שמו של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה (מהלך שאפילו גוגל נאלצה לציית לו במפותיה). המסר שלו ברור: שיתוף פעולה של קנדה ומקסיקו עם ארה”ב ביבשת המשותפת יבסס מעצמה כלכלית שלא ניתן להתחרות בה על ידי ייצור אמריקאי, משאבים קנדיים וכוח עבודה מקסיקני זול.

בכוונת טראמפ גם להשתלט מחדש על תעלת פנמה, ציר תנועה ימי משמעותי עבור ארה”ב, שנבנה במימון אמריקאי בתחילת המאה ה-20 והועבר בשנת 1999 לניהול פנמה. בעשור האחרון התחזקה האחיזה של סין באזור התעלה, וטראמפ החליט לשים לכך קץ. נוסף על כך הוא לוטש עיניים לרכישת גרינלנד מדנמרק שמתנגדת לכך באופן גורף. לגרינלנד יש חוף ארוך הגובל באוקיינוס הקוטב הצפוני, שמקנה בעלות על משאבי טבע חדשים המתגלים מתחת לקרחונים הנמסים בקוטב, ושליטה על צירי תעבורה ימיים. מדובר באי ענק, עשיר במשאבים וריק כמעט לחלוטין מתושבים, המאכלס מספר בסיסי צבא אמריקאים שמספקים הגנה לאירופה.

ציר נוסף במהלכיו של טראמפ הוא סין והכוונה שלו להעביר את הזירה איתה מצבאית לכלכלית. הוא הטיל מכסים חסרי תקדים על התוצר הסיני בסך 25 אחוז, ונראה שינסה לבודד אותה משאר בעלות בריתו ומנקודות אסטרטגיות בעולם, כדי להחלישה ולהביאה למשא ומתן במצב של נחיתות.

על סף מלחמת עולם

הבדל משמעותי נוסף מממשל ביידן הוא האסטרטגיה של טראמפ לכבות את להבות המלחמה ברחבי העולם ולהפסיק את המעורבות הצבאית האמריקאית בכל מקום בגלובוס. טראמפ מבין שאנחנו על סיפה של מלחמת עולם, שתחילתה במלחמת רוסיה-אוקראינה, המשכה במזרח התיכון במאבק בין ישראל ואיראן, וסופה בפלישה עתידית של סין לטייוואן, שאותה ינסה למנוע בכל כוחו.

טראמפ מאמין שהמלחמה בין רוסיה ואוקראינה מקורה ברפיסותו השלטונית של ממשל ביידן. הוא קרא לניהול מו”מ בין הצדדים לסיום המלחמה, וכבר נפגש עם ולדימיר פוטין וולדימיר זלנסקי כדי לנסות לגשר על הפערים. צוותים של טראמפ ורוסיה נפגשו בסעודיה, ובמקביל הופסק הסיוע האמריקאי לאוקראינה, לאחר שהגיע כבר ל-183 מיליארד דולר בתקופת ביידן.

מצד אחד, השיחות הללו עם פוטין שנחשב דיקטטור מוקצה בקרב בעלות בריתו של טראמפ, מחזקות את הטענה כי הוא בובה של הרוסים שמפקיר את אוקראינה, ונותן לגיטימציה לפשע הנורא שביצע פוטין. מצד שני, טראמפ חוזר ואומר שמיליוני אנשים קיפחו את חייהם ונאלצו לברוח מביתם, והגיע הזמן לעצור את המלחמה, כפי שאמר לאחרונה סגן הנשיא ג’יי. די. ואנס, כי שיח הוא דרך היחידה להגיע להסכמות מתוך חוזקה ומנהיגות. בסוף החודש שעבר אף נקלע זלנסקי לעימות חריף עם טראמפ לעיני המצלמות, כאשר האחרון איים עליו ואמר: “אתה מהמר על מלחמת עולם שלישית… אתה לא יכול לומר לנו שאתה לא רוצה הפסקת אש. או שתעשה עסקה – או שאנחנו בחוץ” (ראו מסגרת).

כדי לנסות ולרתום את האירופאים למהלכים של טראמפ, עסק ואנס בוועידת הביטחון האחרונה במינכן בעיקר בביקורת על סוגיות חופש הביטוי וההגירה של מדינות אירופה. הוא הבהיר כי ״האיום שמדאיג ביותר בהקשר של אירופה אינו רוסיה, אינו סין, ואינו אף גורם חיצוני אחר. מה שמדאיג אותי”, אמר, “הוא האיום מבפנים, הנסיגה של אירופה מחלק מערכיה הבסיסיים ביותר, המשותפים עם ארה”ב״. לדבריו, האיום העיקרי על מדינות אירופה הוא זרם הפליטים הבלתי פוסק שנכנס אליהן ומצוקת אזרחיהן המתנגדים לכך.

מדיניות כזאת מהווה שינוי משמעותי ביחסי ארה”ב עם אירופה, אבל הסיכון הגדול מבחינתנו היא עלייתו של הימין הלאומני וחיזוק המגמה של שנאת זרים, שבסופו של דבר תמיד מוביל לאנטישמיות. אילון מאסק, בן בריתו של טראמפ, גרר עליו ביקורת רבה כאשר בכנס של המפלגה הימנית-קיצונית בגרמניה טען, כי חלף זמן רב מאז השואה ועליהם להתקדם. טראמפ תומך ישראל מובהק, בני משפחתו יהודים והוא מביע קו ברור בנוגע לאנטישמיות; גירושם של סטודנטים שהפגינו בעד חמאס ונגד ישראל כבר החל. אבל אין ספק שהמלחמה הבלתי מתפשרת שלו בבעיית הפליטים בעולם תביא לעלייה של לאומנות וגזענות.

גם במזרח התיכון האסטרטגיה של טראמפ דומה – כיבוי הלהבות לצורך קידום אינטרסים כלכליים. הוא עוסק בהרחבת הסכמי אברהם ובפתיחת ציר שינוע סחורות מהודו עד אירופה דרך סעודיה וישראל. טראמפ הביא להסכם הפסקת אש בעזה שכלל החזרת חטופים ובמקביל חיזק את קשריו עם סעודיה. התוכנית הגרנדיוזית שלו כוללת פינוי עזה מתושביה הפלסטינים וקליטתם במצרים, בירדן ובמדינות נוספות. עבדאללה מלך ירדן נפגש עמו בבית הלבן ונראה לחוץ ורפה, וסיסי נשיא מצרים כבר חיזק כוחות בחצי האי סיני. שניהם הביעו התנגדות גורפת ליוזמה, אבל הן תלויות מאוד בסיוע האמריקאי.

סימן השאלה הגדול במדיניותו של טראמפ הוא הגרעין האיראני וכיצד ינהל את האירוע הזה מול הציר הסיני-רוסי-איראני-צפון קוריאני. אבל אם האסטרטגיה שלו תצלח הוא יזכה בתמיכתה המחודשת של סעודיה ובהחלשת הנוכחות הסינית והרוסית במזרח התיכון.

אג’נדת בר־קיימא, לאן?

גישתו של טראמפ לממשל וליחסים בינלאומיים מתאפיינת כאמור בסטייה ברורה מנורמות ומפרקטיקות קיימות תוך תיעדוף אינטרסים אמריקאים על פני שיתופי פעולה בינלאומיים. כדי לממש את האסטרטגיה שלו הוא זיהה שלושה צירים מרכזיים להילחם בהם: הסכמים עם מוסדות בינלאומיים, סיוע החוץ האמריקאי וזרועות הדיפ-סטייט בתוך הממסד האמריקאי.

בציר הראשון ניסתה ארה”ב הדמוקרטית של אובמה וביידן לכפות את האג’נדה הפרוגרסיבית שלה ברחבי העולם, באמצעות הסכמים בינלאומיים ומימונם, בהם אמנות בריאות גלובליות, אמנות אקלים ואג’נדה 2030 של האו”ם. מיד עם כניסתו לבית הלבן פרש טראמפ מהסכמי האקלים ומארגון הבריאות העולמי, והפסיק את המימון לזרועות האו”ם השונות. ההסכמים הללו היו משקולת לרגליו והוא מעוניין לשפר את מעמדה של ארה”ב בהסכמים ישירים; הוא לא ייתן לאליטה גלובליסטית להכתיב לו מהלכים ובעיקר לא יממן אותה.

טראמפ מצפה מבעלות בריתו, בעיקר באירופה ובנאט”ו – ארגון שהוא מאיים לנטוש – לשאת בנטל מימון ההגנה שלהן, לחזק את הצבאות המקומיים ולהפחית סכסוכים על ידי הסכמים מסחריים. הוא אינו מתכוון להמשיך במדיניות של מימון מאבקים והודיע לאירופאים שהם צריכים להגדיל את המימון הצבאי שלהם לחמישה אחוזים מהתוצר שלהם, ולהתחיל להגן על עצמם. אם הם מעוניינים בהמשך מלחמות, שיממנו אותן ושיהיה להם בהצלחה.

בציר השני, נושא סיוע החוץ, טראמפ הקים בעצת מאסק את המוסד ליעילות ממשלתית (DOGE) שבאמצעותו הוטלה ביקורת על כל הוצאות הכספים של הממשל, וכל סעיף נבחן מחדש. במסגרת הביקורת הורם המסך מעל USAID, גוף חוץ ממשלתי שמטרתו להשקיע כספים ברחבי העולם לצורך “פיתוח אזורי” בעלי אינטרס אמריקאי, שקיבל תאוצה בתקופת ממשל אובמה. יש הטוענים שמדובר בארגון כיסוי של CIA, שדרכו מקדמת ארה”ב חוסר יציבות והפיכות במקומות שונים בעולם.

במהלך הבדיקה התגלו מיליארדים רבים של כספי מיסים אמריקאיים למטרות שנשמעות ממש מגוחכות – כנראה לכיסוי פעילויות אחרות או לחינוכו של הציבור לערכי הפרוגרס שמנוגדים לשלטון המקומי. בין היתר התגלו מיליארדים שהוענקו לחמאס בעזה במהלך המלחמה. טראמפ סגר את הסוכנות למורת רוחו של הממסד הדמוקרטי, שאיבד את היכולת להקים עמותות ללא מטרות רווח ודרכם להלבין כספים – אולי אפילו לצרכי רווח אישי.

הציר השלישי מתמקד בדיפ-סטייט – אלפי פקידים בוושינגטון שלא מתחלפים בין הממשלים ויש להם יכולת להשפיע ולחסום יוזמות שונות. טראמפ החל לסרוק את כוח האדם בממשל ובמערכת המשפט הפדרליים, ולסנן עובדים לפי זהותם הפוליטית. מצד אחד יש הטוענים כי מדובר במהלך דיקטטורי, שבו מתנכלים לעובדי מדינה בשל דעתם הפוליטית. מנגד טוענים תומכיו, שלא ניתן לנהל ממשל כאשר פקידים שלא נבחרו לתפקידם מקדמים אג’נדה שונה מזו שהציבור האמריקאי הצביע עבורה.

בליץ חסר תקדים

בעידן “אמריקה תחילה” תשומת הלב של טראמפ ממוקדת גם במדיניות הפנים של ארה”ב. הוא נבחר על פלטפורמה שמרנית בכל הקשור לסוגיות מגדר, חינוך, בריאות ונושא ההפלות השנוי במחלוקת. בנאום ההשבעה שלו הכריז טראמפ שמעתה יש רק שני מגדרים – זכר ונקבה – וביטל השתתפות גברים טראנסים בספורט נשים. כמו כן הודיע שמדיניות ההפלות שלו תואמת את פסק הדין “רו נגד ווייד” – שביטל את הזכות החוקתית למנוע הפלות – והעביר את ההחלטה לסמכות המדינות. באופן דומה הוא צמצם את התערבות הממשל הפדרלי בתחומי חינוך והעביר את הסמכות למדינות השונות, כך שכל קהילה תוכל להחליט על דעת עצמה בנושא.

בין השאר הוא מינה את רוברט קנדי הבן לשר הבריאות, למורת רוחו של הממסד הבריאותי המיוצג בעיקר עלי ידי דמוקרטים. לטענת קנדי בריאות הציבור האמריקאי בשפל מדרגה, כאשר מרביתו לוקה במחלות כרוניות עוד מילדות. קנדי לדבריו “יהפוך את אמריקה לבריאה יותר” כאשר ינקה את המוסדות מניגודי עניינים עם חברות תרופות, ויבצע מחקרים מדעיים מחודשים לבדיקת בטיחותם של חיסונים, תרופות ומוצרי מזון. הבית הלבן כבר הודיע באופן חד-משמעי שמקור וירוס הקורונה היה במעבדות הווירולוגיות בסין, ונראה שגם בנושא זה החליט טראמפ לשבש את הנרטיב הקודם.

במישור הטכנולוגי החליט טראמפ לשים את הבינה המלאכותית בראש סדר העדיפויות, כאשר המרוץ לבינת-על מול סין בעיצומו. תחילה הודיע על פרויקט סטארגייט, שבו חבורת אוליגרכים בראשות סם אלטמן ולארי אליסון, במימון סופטבנק היפני, תקים דאטה סנטר ענק בעלות של 500 מיליארד דולר ותתמוך במאמצי האימון של מודלי בינה מלאכותית מתקדמים. בעקבות הודעת דיפסיק הסינית על פריצת דרך משמעותית באימון מודלים של AI, עם דרישות חומרה צנועות מאוד, הבין טראמפ שהתחרות עם סין רק תתעצם, ולכן הוסרו כל החסמים הבירוקרטיים. כמובן שטייקוני ההייטק מתנפלים כעת על ההזדמנות כדי לקצור את הפירות – ולעזאזל הבטיחות. במסיבת עיתונאים מוזרה במיוחד הודה טראמפ שאחת המטרות של בינת העל היא במישור הבריאות ובתור דוגמה הודיע אליסון, נשיא תאגיד אורקל, שהם כבר עובדים על מיפוי אישי של בדיקות דם לצורך פיתוח חיסוני mRNA אישיים. נשמע יעיל ובטוח?

במישור חירויות הפרט, החל טראמפ להילחם בקומפלס הצנזורה שהקים ממשל ביידן; לא עוד חסימת דעות של אזרחים ברשתות חברתיות ומימון ממשלתי לסתימת פיות. הממשל החדש גם תומך בזכות לשאת נשק ומתנגד בתוקף למטבע דיגיטלי מרכזי (CBDC) – שפוגע בפרטיות האזרחים ובזכות הקניין שלהם – ותומך במטבעות וירטואליים ובביטקוין. יחד עם זה, עדיין לא ברור כיצד יתמודד טראמפ עם הדיגיטציה של הדולר בלי לפגוע בזכויות האזרח.

לסיכום, בבליץ חסר תקדים, טראמפ תוך חודשים ספורים שיבש לחלוטין את הסדר העולמי במגוון רחב מאוד של תחומים, באופן שלא מאפשר לאופוזיציה להיערך ולהתארגן נגדו במהירות. נראה כי הוא מקיים את הבטחות הבחירות שלו, שקיבל עבורן תמיכה רחבה מהציבור האמריקאי. ייקח זמן עד שההתנגדות למדיניותו תרים ראש ונוכל לראות כיצד העולם יגיב כלפיה, אבל בינתיים ניתן לומר כמעט בוודאות שהתוכנית הבינלאומית לקידום ערכים ברי-קיימא עד שנת 2030 השתבשה. ואולי בעצם מדיניותו של טראמפ היא זו שתוביל לאותו עתיד, רק במסלול שונה?