דת ופילוסופיה

זה היה אמור להיות מקדש מפואר שלא יזדקק לשיפוץ במשך 500 שנה, לכבודו של הנביא הבהאי שהתחנן שלא יבנו שום דבר לכבודו. גל נתן שוטטה בין הגחלים וגילתה כנראה את הדת הכי חמודה בעולם

במכתב למערכת שפורסם בגיליון שעבר הביע אחד מקוראי העיתון תרעומת על כך שמי שכותבת בעיתון בראשית את טור היהדות השבועי היא "רבה" שדוגלת בפלורליזם. המערכת היקרה בתגובתה גיבתה אותי והבהירה כי אני רבה, בלי מרכאות. זה חימם את לבי אבל מיד לאחר מכן נשטפתי גל קור פנימי מוכר ומלחש: "ואולי הוא צודק, אולי את סתם ולא באמת". למדתי זה מכבר לזהות את מגע ידה המקפיא של "תסמונת המתחזה" המוגדרת בפורטל בריאות הנפש בטיפול-נט כ"חוויה של פקפוק...

הביאו אותן לישראל לשחיטה או לעבודות ניכוש עשבים, ואז הכריזו עליהן מלחמה והתירו את דמן. ארבע נוטריות מצאו מקלט ביער הקופים, עדות חיה ליחס האטום שלנו כלפי הטבע

שלחנו את הילה טימור אשור לשכונת מאה שערים בירושלים כדי שתחשוף את סצנת האוכל השוקקת. ברמה העיתונאית היא חזרה עם סקופ עסיסי: בית קפה שמנוהל על ידי נשים בלבד. ברמה הקולינרית, פנטזיות החמין המושלם שלה התנפצו מול מציאות של אוכל בקופסה. אבל לפחות היא למדה לייקח

כמה מאמץ ואקרובטיקה מילולית השקיעו פרשנים כדי לעקוף מה שכל ילד יכול להבין מהפרק: הבריאה היא גם נקבית

פרשת וַיִּגַּשׁ היא אחת התיאטרליות והמרגשות בסיפורי בראשית ואולי בתורה כולה. היא כתובה כמחזה, היא מציגה את הסצינות הסוגרות את סיפורם של יוסף, אחיו ואביהם.

אינני יודעת אם שלומי ברכה קיבל השראה מפרשת השבוע כשכתב את הלהיט של להקת משינה, אבל חוטי משמעות כפולים מחברים בין השיר הנהדר הזה לבין פרשת מִקֵּץ. המשמעות הכפולה של קץ ויקיצה משחקת בין פסוקי הפרשה כבר בראשיתה: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם...

עם קבלת תוצאות הבחירות, שקעתי בדכדוך. אלה לא היו התוצאות שייחלתי להן. יחד עם זאת היה לי ברור שבבתים אחרים יושבים אנשים אחרים שמרגישים בדיוק ההפך ממני. כשהייתי ילדה היו לנו שכנים חרדים בבניין והייתה להם בת בדיוק בגילי. היינו חברות קרובות והעובדה שהיא הייתה חרדית ואני חילונית לא הטרידה אותנו במיוחד. היינו עסוקות בדברים אחרים. בשלב מסוים הקשר התנתק.

האם נוכל לדרוש תקווה בפרשת וַיֵּרָא? הרי מלכתחילה זה נשמע כמו אוקסימורון, ניגוד פנימי. תקווה היא רגש חיובי שקט ובוטח שמעורר תחושת חיבור ומסוגלות. יראה היא רגש עז, מהלך על תהום הפחד, חושף את קַטְנוּת האדם חסר האונים אל מול הגורל. פרשת וַיֵּרָא רצופה ברגעים של יראה גולמית. חרדות קיומיות שזורות בתוך שרשרת אירועי הסאגה המשפחתית המתוארת בה. גיבוריה – שהצמיחו את הקונסטלציה המשפחתית הסבוכה שהביאה את כולנו, בני ובנות עמי הארץ הזאת, עד הלום –...