היסטוריה

זוכרים את ההתקפה הכימית המחרידה של אסד על כוחות המורדים בדומא, לפני 4 שנים? קשה לשכוח. הבעיה היא שבכלל לא בטוח שהיא התרחשה, ולעומת זאת אין ויכוח על מה שהתרחש אחר–כך: הפצצות אוויריות של ארה"ב שהרגו 20,000 סורים, בניסיון כושל להפיל את אסד מכס השלטון

בתוך כל טקסי הפרידה והשידורים האינסופיים נשכחה אמת אחת בסיסית: משפחת המלוכה הבריטית עוצבה במשך מאות שנים של שחיתות, סחר עבדים, כיבושים אכזריים, אדישות לסבל האדם הפשוט, חיבה גלויה למדע הגזע וקשרים חוזרים ונשנים לרשתות פדופיליה. והם חיים באושר ובעושר בלתי נתפס עד עצם היום הזה

כשהייתי ילדה תמיד הובטח לי שאם אלמד לאכול יפה עם סכין ומזלג, מלכת אנגליה תזמין אותי לאכול איתה בארמון. עם מותה של המלכה אליזבת, מת גם החלום. אבל במחשבה שניה, בת המלוכה שבאמת הייתי רוצה לאכול איתה ארוחה, היא ללא ספק הנסיכה מרגרט. איכשהו יש לי הרגשה שהיא לא היתה נכנסת לאובססיה סביב נימוסי השולחן הלא מושלמים שלי.

העולם המערבי חגג את חיסולו של מועמר קדאפי, שליט לוב. אחר כך הוא איבד עניין והארץ המשגשגת ביותר באפריקה הפכה לגיהנום מתמשך

התנועה הפרוגרסיבית נולדה בארה"ב וקידמה את הרעיונות הנאורים ביותר. היה בזה יופי גדול, אבל גם יסוד של יהירות שהלך והתפשט עד לגלגול הנוכחי שלה. ברני סנדרס, התקווה הפרוגרסיבית הגדולה, תומך בכל מאודו במלחמה באוקראינה ומשתף פעולה עם נרטיב הקורונה של חברות הפארמה. איך הפכו ילדי הפרחים לנאמני המשטר?

מזה שנים אני חי בעולם כאורח ארעי. בגרמניה, שבה התגוררתי יותר מעשור, הרגשתי כנוכרי שנקלע לארץ מוזרה, מאיימת ומסבירת פנים כאחד. ארץ שבה הכול מאורגן ומסובסד והנוחות מצופה בכפור צפוני מרדים. יוון, לעומת זאת...

האם לאדם הפשוט יש זכות להטיל ספק, לערער ולהתנגד לעמדת המדע? קיצור תולדות האיגניקה (סלקציה אנושית על בסיס תורשה) מדגים שלעתים זו לא רק זכות  אלא חובה מוסרית

בשנתיים האחרונות, חופש התנועה וחופש הדיבור ועמם הזכויות הטבעיות ביותר, תוייגו כסכנה שיש למגר אותה, כאילו היו נגיף שמוצאו מעטלף סיני ולא יסודותיה של הדמוקרטיה המודרנית

לילדים ניתן מעט אוכל משלוש סיבות: כדי להרגיל אותם לאכול מעט; כדי שיגדלו לגובה ולא ישמינו; כדי שירעבו עד שייאלצו לגנוב אוכל, דבר שילמד אותם לחשוב על תחבולות ויפתח אצלם תושייה שתסייע להם בחיים ובקרב