בדצמבר 2015 נהרג סמיר קונטאר במהלך התקפה על בניין מדרום לדמשק. קונטאר היה טרוריסט בכיר ונודע. ב-22.4.79 הוא רצח באכזריות רבה את השוטר אליהו שחר ואת בני משפחת הרן. היבא יזבק, מועמדת קונטרוברסלית לכנסת ה-23, יצאה למחרת מותו במניפסט קינה על מותו במילים: “השאהיד המוג’האד סמיר קונטאר” וכתבה עוד כי “לא חזרתי מפלסטין אלא בכדי שאחזור לפלסטין”.
יזבק פירסמה במשך שנים פוסטים וקריאות התומכות במי שהוגדרו על ידי בתי המשפט בישראל כ”מחבלים עם דם על הידיים”. ערב הבחירות לכנסת ה-23 פירסמה יזבק מעין חזרה מן הדברים בטענה שדבריה כוונו למחות על מדיניות החיסולים של צה”ל ולא להצביע על תמיכה בטרור ככלי לגיטימי להשמדת מדינת ישראל. חרף ההתנצלות, נענתה ועדת הבחירות המרכזית לבקשותיהן של סיעות הליכוד וישראל-ביתנו ופסלה את מועמדותה של היבא יזבק לכנסת ה-23.
ערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל על חודו של קול אחד והפסילה בוטלה. נשיאת העליון, השופטת אסתר חיות, נמנתה על ארבעת השופטים שתמכו בפסילה אל מול חמשת השופטים שהתנגדו לה. וכך פסקה השופטת חיות בא”ב 852/20:
“שתי הראיות החמורות ביותר בעניינה של יזבק הם הפרסומים בעמוד הפייסבוק שלה הנוגעים לקונטאר ולמוגרבי. פרסומים אלה – גם לאחר שבחנתי אותם על רקע ההסברים וההבהרות שמסרה יזבק לגביהם בדיעבד – אינם משתמעים לשתי פנים ואין לראותם אלא כתמיכה בפעולות טרור, מהקשות והמחרידות שבוצעו נגד ישראל. בעיניי מדובר באחד המקרים החריגים והקיצוניים אשר בו שני פרסומים אלה די בהם כדי לגבש ‘מסה קריטית’ של ראיות משכנעות, ברורות וחד-משמעיות המעידות על קיומה של עילת הפסילה”.
נשיאת העליון פסלה, אם כן, את היבא יזבק מלהיבחר לכנסת ישראל על בסיס אמירות, מחרידות ככל שיהיו, מהן חזרה יזבק עוד בטרם ההליך.
סעיף 7.א’ לחוק יסוד הכנסת קובע מפורשות: “רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;” מהחוק הזה עולה כי מעשים או התבטאויות שיש בהם שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מחייבת פסילת המועמד.
כדי להבין מהי שלילת הדמוקרטיה רצוי קודם לברר מהי דמוקרטיה. מה המשמעות של המילה דמוקרטיה? בית המשפט העליון עשה את מלאכתו נאמנה וקבע, שהמאפיינים הגרעיניים של מדינה דמוקרטית הם: “הכרה בגרעין של זכויות האדם ובהם הזכות לכבוד ולשוויון, קיום הפרדת רשויות, שלטון החוק, ורשות שופטת ועצמאית.” התבטאויות ומעשים לביטול העקרונות הגרעיניים הללו משמעותם שלילת קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית.
מודעה
השבוע הגישה ועדת החקירה האזרחית בקשה לפסילת כל מי שכיהנו בשתי הממשלות האחרונות ובשתי הכנסות האחרונות ועשו בפועל מעשים שתוצאתם היא ביטול הדמוקרטיה הישראלית. הבקשה, במסגרת פניה אל ועדת הבחירות המרכזית, דורשת לפסול את כל מי ששללו את הדמוקרטיה הישראלית בשנתיים האחרונות, לא רק במילים – אלא במעשים של ממש. השופטת חיות תצטרך לבחון ולקבל הכרעה לגבי מעשים (חמורים שבעתיים ממילותיה של יזבק) שבמסגרתם פעלו שתי ממשלות ישראל וחברי כנסת רבים בשתי הכנסות האחרונות כנגד הדמוקרטיה הישראלית. ומדובר במעשים שלגביהם בית המשפט העליון עצמו קבע שהם פגעו פגיעה אנושה בדמוקרטיה. מעשים שגרמו לאזרחי המדינה נזקי עתק, שביטלו את עקרון הפרדת הרשויות, שביטלו את עיקרון השוויון בפני החוק. מעשים עם תוצאות הרסניות וקטלניות הרבה יותר מאותן מילים שבהן טמון פוטנציאל של נזק.
לכותבת שורות אלה ולחברי ועדת החקירה האזרחית, שעוקבים במשך שנתיים בתדהמה אחרי המעשים השלטוניים הבלתי נתפסים שנכפו על אזרחי ישראל, אין כל ספק ששתי הממשלות האחרונות – ממשלת נתניהו וממשלת בנט-לפיד – וכן שתי הכנסות האחרונות, פעלו אקטיבית, לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. הם לא רק דיברו, התבטאו ופירסמו מהן הפעולות שבכוונתם לעשות לשם שלילת הדמוקרטיה, הם שללו את הדמוקרטיה בפועל, הלכה למעשה.
בשנתיים האחרונות הכנסת בוטלה ונמחקה באיבחת תקנות חירום. כוח החקיקה ניטל ממנה והועבר לרשות המבצעת, הממשלה. חופש התנועה של אזרחי ישראל בוטל על ידי סגרים לא דמוקרטיים. חופש ההפגנה בוטל בהחלטות ממשלה, והותקף באלימות משטרתית חסרת מעצורים. חופש העיסוק בוטל בהחלטות שעיגנו בחוק את התו הירוק כתנאי ליכולת להתפרנס. עקרון העל המעוגן בקוד נירנברג ובחוק זכויות החולה (במסגרתו לא ינתן טיפול רפואי, וודאי שלא ייערך ניסוי רפואי על אדם ללא הסכמה מדעת) גם הוא בוטל על ידי הפעלת מנגנונים של תעמולה ממשלתית מסיבית. הממשלות עשו שימוש בוטה וקיצוני בכלי התקשורת כולם למטרה אחת ויחידה: שטיפת מוחם של הישראלים לצורך יצירת תודעת פחד שתוביל לצייתנות. צייתנות לכפיה, להדרה, להסתת איש באחיו ושימוש בכלי ההסתה לכפיית הנראטיב הממשלתי – ובקיצור, כל מה שהפוך מדמוקרטיה.
לפיכך הכינו חברות וחברי ועדת החקירה האזרחית בקשה שמיועדת לוועדת הבחירות המרכזית, הטוענת כי יש לשלול את מועמדותם לכנסת של כל מי שפעלו בשנתיים האחרונות לביטול הדמוקרטיה: כל אלה שפעלו ועשו לחקיקת חוק אנטי דמוקרטי בעליל, הרי הוא חוק הסמכויות. כל אלה ששלחו את משטרת ישראל לעצור גולשים בים, לאזוק קשישה בת 72 שהעזה להסתובב ברחובה השומם של עיר ללא מסיכה. כל אלה שכפו על ילדים לחסום את אברי נשימתם למשך 8 שעות ביום, אלה שכפו על מיליוני אזרחים להזריק לגופם תכשיר ניסיוני, כל אלה הם האחראים לביטולה של הדמוקרטיה בישראל בשנתיים האחרונות. מכיוון שכך, הם אינם יכולים לשוב ולהיבחר לכנסת, על פי הסטנדרטים שקבע בית המשפט העליון בעצמו. ודאי וודאי שעל פי הסטנדרטים שלנו, אזרחי המדינה והריבון שלה. הדרישה היא חד משמעית: לפסול את כל מי שנתן ידו במעל ופעל לשלילתה של הדמוקרטיה הישראלית.
להלן הבקשה במלואה:
